Beit Yosef Yoreh Deah 229 – בית יוסף יורה דעה רכט‏ – Tur

E/ע

בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot

אורח חייםOrach Chayyim
יורה דעהYoreh Deah
אבן העזרEven HaEzer
חושן משפטChoshen Mishpat

בחרו הלכותSelect Laws
בחרו סימןSelect Siman

הקדמותIntros
א1
ב2
ג3
ד4
ה5
ו6
ז7
ח8
ט9
י10
יא11
יב12
יג13
יד14
טו15
טז16
יז17
יח18
יט19
כ20
כא21
כב22
כג23
כד24
כה25
כו26
כז27
כח28
כט29
ל30
לא31
לב32
לג33
לד34
לה35
לו36
לז37
לח38
לט39
מ40
מא41
מב42
מג43
מד44
מה45
מו46
מז47
מח48
מט49
נ50
נא51
נב52
נג53
נד54
נה55
נו56
נז57
נח58
נט59
ס60
סא61
סב62
סג63
סד64
סה65
סו66
סז67
סח68
סט69
ע70
עא71
עב72
עג73
עד74
עה75
עו76
עז77
עח78
עט79
פ80
פא81
פב82
פג83
פד84
פה85
פו86
פז87
פח88
פט89
צ90
צא91
צב92
צג93
צד94
צה95
צו96
צז97
צח98
צט99
ק100
קא101
קב102
קג103
קד104
קה105
קו106
קז107
קח108
קט109
קי110
קיא111
קיב112
קיג113
קיד114
קטו115
קטז116
קיז117
קיח118
קיט119
קכ120
קכא121
קכב122
קכג123
קכד124
קכה125
קכו126
קכז127
קכח128
קכט129
קל130
קלא131
קלב132
קלג133
קלד134
קלה135
קלו136
קלז137
קלח138
קלט139
קמ140
קמא141
קמב142
קמג143
קמד144
קמה145
קמו146
קמז147
קמח148
קמט149
קנ150
קנא151
קנב152
קנג153
קנד154
קנה155
קנו156
קנז157
קנח158
קנט159
קס160
קסא161
קסב162
קסג163
קסד164
קסה165
קסו166
קסז167
קסח168
קסט169
קע170
קעא171
קעב172
קעג173
קעד174
קעה175
קעו176
קעז177
קעח178
קעט179
קפ180
קפא181
קפב182
קפג183
קפד184
קפה185
קפו186
קפז187
קפח188
קפט189
קצ190
קצא191
קצב192
קצג193
קצד194
קצה195
קצו196
קצז197
קצח198
קצט199
ר200
רא201
רב202
רג203
רד204
רה205
רו206
רז207
רח208
רט209
רי210
ריא211
ריב212
ריג213
ריד214
רטו215
רטז216
ריז217
ריח218
ריט219
רכ220
רכא221
רכב222
רכג223
רכד224
רכה225
רכו226
רכז227
רכח228
רכט229
רל230
רלא231
רלב232
רלג233
רלד234
רלה235
רלו236
רלז237
רלח238
רלט239
רמ240
רמא241
רמב242
רמג243
רמד244
רמה245
רמו246
רמז247
רמח248
רמט249
רנ250
רנא251
רנב252
רנג253
רנד254
רנה255
רנו256
רנז257
רנח258
רנט259
רס260
רסא261
רסב262
רסג263
רסד264
רסה265
רסו266
רסז267
רסח268
רסט269
רע270
רעא271
רעב272
רעג273
רעד274
רעה275
רעו276
רעז277
רעח278
רעט279
רפ280
רפא281
רפב282
רפג283
רפד284
רפה285
רפו286
רפז287
רפח288
רפט289
רצ290
רצא291
רצב292
רצג293
רצד294
רצה295
רצו296
רצז297
רצח298
רצט299
ש300
שא301
שב302
שג303
שד304
שה305
שו306
שז307
שח308
שט309
שי310
שיא311
שיב312
שיג313
שיד314
שטו315
שטז316
שיז317
שיח318
שיט319
שכ320
שכא321
שכב322
שכג323
שכד324
שכה325
שכו326
שכז327
שכח328
שכט329
של330
שלא331
שלב332
שלג333
שלד334
שלה335
שלו336
שלז337
שלח338
שלט339
שמ340
שמא341
שמב342
שמג343
שמד344
שמה345
שמו346
שמז347
שמח348
שמט349
שנ350
שנא351
שנב352
שנג353
שנד354
שנה355
שנו356
שנז357
שנח358
שנט359
שס360
שסא361
שסב362
שסג363
שסד364
שסה365
שסו366
שסז367
שסח368
שסט369
שע370
שעא371
שעב372
שעג373
שעד374
שעה375
שעו376
שעז377
שעח378
שעט379
שפ380
שפא381
שפב382
שפג383
שפד384
שפה385
שפו386
שפז387
שפח388
שפט389
שצ390
שצא391
שצב392
שצג393
שצד394
שצה395
שצו396
שצז397
שצח398
שצט399
ת400
תא401
תב402
תג403

טור

פירוש

(א) נדר שהותר מקצתו הותר כולו כגון שנדר להתענות זמן ידוע ואירעו בו שבתות וי״ט אומרים לו אילו נתת ללבך שיארעו בו שבתות וי״ט לא היית נודר והותר הכל וכן אם אמר לחבורות אנשים קונם שאני נהנה לכולכם או אפילו אמר קונם שאני נהנה לך ולך ולך הוי כלל ואם הותר א׳ הותרו כולם אבל אם אמר קונם שאני נהנה לך קונם שאני נהנה לך הוי כל אחד נדר בפני עצמו ואם הותר אחד לא הותרו האחרים ואפילו היכא שכולל לא אמרי׳ שהותר כולו ע״י שהותר מקצתו אלא כשהותר ע״י פתח שנעקר הנדר מעיקרו אבל אם הותר קצתו ע״י חרטה לא הותר כולו. (ג) ואם נדר מאחד ואמר על אחר יהא כפלוני כולן אסורין אפילו עד מאה הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון הוא מותר והשאר אסורין הותר האמצעי ממנו ולמטה מותרין וממנו ולמעלה אסורין וכן במי שנדר ושמע חבירו בתכ״ד ואומר ואני ושמע שלישי ואומר ואני או שנדר מבשר והתפיס פת בבשר והתפיס דבש בפת הותר הראשון הותרו כולם אסר עליו ככר ב״פ או שנשבע עליו ב״פ אף על פי שנשאל עליו והתירו אסור עד שישאל פ״ש. (ד) ואם נשבע על דבר א׳ ונשבע שלא ישאל על שבועתו נשאל תחלה על האחרונה שנשבע שלא יתירו לו ואח״כ ישאל על הראשונה. (ט) נשבע שלא ידבר עם פלוני ונשבע אח״כ שאם ידבר עמו שיאסר בבשר נשאל על הראשונה תחלה ואח״כ על השניה שאין מתירין נדר ולא שבועה כל זמן שלא חלו וכן אם נשבע שלא יהנה לפלוני ולא לחכם שישאל לו על השבועה נשאל תחילה על הראשון ואח״כ על השני של חכם. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

(א) נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיצד כגון שנדר להתענות זמן ידוע ואירעו בו שבתות וי״ט וכו׳ משנה בפרק ר״א דנדרים (נדרים סו.) פותחין בי״ט ובשבתות בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרין ושאר ימים אסורין עד שבא ר״ע ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו וכתב הרא״ש דטעמא משום דמעיקרא לא נדר אלא ע״ד שיתקיים כולם נמצא התרת מקצתו פתח לכולו והר״ן כתב דבירושלמי יליף לה מדכתיב ככל היוצא מפיו יעשה דמשמע דוקא בשכולו קיים ובהא דפותחין בשבתות ובי״ט פירש הרא״ש אם נדר להתענות או שלא לאכול בשר לזמן אחד ואומרים לו אילו שמת אל לבך שבתות וי״ט שבתוך הזמן כלום היית נודר ורבינו שלא כתב אלא נדר להתענות איפשר דס״ל דנדר שלא לאכול בשר אין פותחין לו בשבתות וי״ט דהא בלא בשר יכול לענג את השבת אפי׳ בכסא דהרסנא אבל מדברי הרמב״ם בפ״ו מהל׳ שבועות נראה דאפי׳ לא נדר אלא שלא לאכול בשר או שלא לשתות יין פותחין בשבתות וי״ט וכדברי הרא״ש דתניא בתוספתא דנדרים פ״ה רבי נתן אומר יש נדרש מקצתו מותר ומקצתו אסור כיצד נדר מן הכלכלה שהיו בנות שבע בתוכה אמר אילו הייתי יודע שהיו בנות שבע בתוכה לא הייתי נודר אלא לשאר כלכלה הותר בבנות שבע ואסור בשאר הכלכלה נדר מן הבצלים אמר אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב לא הייתי נודר אלא בשאר בצלים הותר בכופרי ואסור בשאר בצלים עד שבא ר״ע ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו והא דנודר מן הבצלים מתני׳ היא בפרק פותחין (שם):
(ב) וכן אם אמר לחבורות אנשים קונם שאני נהנה לכולכם וכו׳ שם במשנה שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו כיצד אמר קונם שאיני נהנה לכולכם הותר אחד מהן הותרו כולם שאני נהנה לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון הוא מותר וכולם אסורין שאני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן צריך פתח לכל אחד וא׳ ובגמרא מאן תנא ר״ש היא דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד כלומר דמדקתני לזה קרבן ולזה קרבן צריך פתח לכל א׳ וא׳ משמע דלעולם לא הוי פרטא אלא כי מדכר קרבן אכל חד וחד הא לאו הכי ל״ש אמר לזה ולזה בוי״ו או לזה לזה בלא וי״ו כללא הוי וכר״ש וכ׳ הר״ן דהלכה כר״ש שכ״פ ר״ח והרמב״ן וגם הרא״ש כתב ושכ״פ הרמב״ן ז״ל:
(ג) ומה שכתב בספרי רבינו שאיני נהנה לך ולך ולך אינו מדוקדק דאפי׳ בלא ווי״ן הוי כלל כדפרישית. אבל הרמב״ם פסק בפ״ז מה׳ שבועות דלא כר״ש ולטעמיה אזיל בפ״ד מה׳ נדרים שכתב ז״ל אמר שאיני נהנה לזה ולזה הותר ראשון הותר כולם הותר האחרון אחרון מותר וכולם אסורי׳ שאיני נהנה לזה לזה לזה צריכין פתח לכל א׳ וא׳:
(ד) ומה שכתב ואפי׳ היכא שכולל לא אמרינן שהותר כולו ע״י שהותר מקצתו אלא כשהותר ע״י פתח וכו׳ כ״כ הרא״ש והר״ן בפ׳ ד׳ נדרים בשם הרמב״ן וטעמא משום דכשהותר ע״י פתח דומה קצת לנדרי טעות וכיון שיש טעות בנדר בטל כולו משא״כ כשהוא ניתר בחרטה ומיהו כתב הר״ן בשם התוס׳ דאפי׳ ניתר בחרטה כיון דחכם עוקר הנדר מכיון שהותר מקצתו הותר כולו ואע״פ שהרא״ש בפירושו למתני׳ דפותחין לשבתות וי״ט פי׳ כדעת התוס׳ תפס רבינו מה שכתב בפסקיו פרק ד׳ נדרים בשם הרמב״ן עיקר ורבינו ירוחם אע״פ שכתב בשם הרשב״א כדעת התוס׳ מ״מ כתב דכדעת הרמב״ן עיקר.
וכתב עוד (נתיב י״ד) ויראה לי דכ״ש למי שנדר או נשבע לחבירו בענין שאין יכולין להתיר לו בלא חבירו כגון לעשות שום מלאכה או לפרוע לו חוב וכיוצא בזה והתיר לו חבירו מקצתו דלא הותר השאר וכן אם היו שנים והותר הא׳ וכ״כ רמב״ן בתשובה וכתבתי זה בשביל שראיתי רבים טועים בזה ותולים טעותם בנדר שהותר מקצתו הותר כולו עכ״ל והריב״ש כתב בח״א סימן תנ״ג על אשה שנדרה שלא תנשא כי אם ברצון אחיה ואמה בהסכמה אחת ועתה אחיה מסכים שתנשא לשמעון ואמה אונה מידה בדבר אין זה ענין לנדר שהותר מקצתו הותר כולו כלל דהכא נדר זה לא הותר כלל לא כולו ולא מקצתו אלא שהאחד מסכים ואין הסכמתו מספקת לפי לשון הנדר ואפי׳ בנדר שהותר מקצתו ע״י חכם כתב הרמב״ן דדוקא כשהותר ע״י פתח וכו׳ ואע״פ שהתוס׳ חולקים ואומרים דאפי׳ בחרטה מ״מ כולם מסכימין דדוקא בענין שקצת הנדר נעקר מעיקרו אבל בזולת זה לא ומטעם זה אמרו שאם החרימו או נדו עשרה ב״א והתירו אחד מהן הוא מותר וכולם אסורים וכן בהפרת בעל אם הפר נדר אשתו במקצת לא הותר כולו דקי״ל (נדרים סח. סט. נזיר כא: כב.) בעל מיגז גייז ואינו עוקר מעיקרו וכ״ש בנדון זה שאין כאן היתר כלל עכ״ל וגם בסימן תנ״ג כתב שבהתרת חרם ונידוי למה שהותר הותר למה שלא הותר לא הותר וכל זה כתב גם בח״ב סימן קצ״ה וכתב עוד שם אבל בנדון זה לא הותר הנדר זה כלל אפי׳ לר׳ אברהם אלא שעבר הזמן לפי שהקהל לא נתנו לו הספרות ולא נדרו לו עליו אלא כל זמן שיהיה הגון וראוי לכך וכיון שלא עמד בראיותו הרי כמו שנתנו לו לזמן ועבר הזמן:
והא דנדר שהותר מקצת הותר כולו אי הוי דוקא במחליף או אפי׳ שאינו מחליף נתבאר בדברי רבינו סימן רל״ב וכתב הר״ן בפרק ד׳ נדרים דדוקא בהתרת חכם הוא דאמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו לפי שחכם עוקר הנדר מעיקרו אבל בהיתר חרם או נידוי אם החרים או נידה י׳ בני אדם והותר אחד מהם היא מותר וכולם אסורים וכן בהפרת בעל דקי״ל בעל מיגז גייז ומ״ש בהפרת בעל משנה הוא בפרק נערה המאורסה ונתבאר בדברי רבינו סי׳ רל״ד: (ה) ומה שכתב רבינו ואם נדר מאחד ואמר על אחר יהא כפלוני בפ׳ ד׳ נדרים (נדרים כו.) מוקי הא דקתני הותר הראשון הותרו כולם בשתלאן זה בזה כלומר דמעיקרא אמר קונם שאני נהנה לזה והדר אמר פלוני יהא אסור כפלוני ופלוני השלישי יהא אסור כשני לפיכך הותר הראשון הותרו כולם שכולם תלוים בו דייקא נמי דקתני בברייתא הותר האמצעי ממנו ולמטה מותרין ממנו ולמעלה אסורים דכיון שהותר האמצעי הותרו שלאחריו מפני שהן תלויים בו אבל לא הותרו שלפניו שהוא תלוי בהם והם אינם תלויים בו:
(ו) ומה שכתב וכן מי שנדר ושמע חברו בתוך כדי דיבור ואמר ואני וכו׳ הותר הראשון הותרו כולם משנ׳ בפ״ד דנזיר (כ:):
(ז) ומה שכתב דבנדר מבשר והתפיס פת בבשר וכו׳ הותר הראשון הותרו כולם כלומר ואם הותר האחרון הוא מותר וכולם אסורין ואם הותר האמצעי ממנו ולמטה מותר ממנו ולמעלה אסור כ״כ הרמב״ם בפ״כ מהלכות נדרים ואיתא בגמרא:
כתב הריב״ש סימן רצ״א נדר או נשבע שלא יאכל ענבים ושלא ילבש בגדי משי ונשאל על אחד מהם לא הותר השניה כיון שפסק הרמב״ם דלא כר״ש ונראה מדבריו דה״ה לאומר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה שאם נשאל על האחת לא הותרה השניה ונשבע שלא אוכל תאנים וענבים או שלא אשתה יין וחלב ודבש נשאל על אחד מהן הותרה השנייה אא״כ היה מסרב בו חבירו כשנשבע עכ״ל וכבר נתבאר בראש סימן זה שיש חולקין על הרמב״ם ופוסקים כר״ש ועיין במ״ש בדין זה בסי׳ רל״ב בשם הרא״ש:
(ח) אסר עליו ככר ב״פ או שנשבע עליו ב״פ אע״פ שנשבע עליו והתירו אסורה עד שישאל פעם שנית בפ״ב דנדרים תנן יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת ובגמרא (יח.) אמר רבא אם נשאל על הראשונה שנייה חלה ממאי מדלא קתני אינו אלא אחת וקתני אינו חייב אלא אחת רווחא הוא דלית לה כי מיתשיל על חבירתה חיילא: (ט) ואם נשאל על דבר אחד ונשבע שלא ישאל על שבועתו נשאל תחלה על האחרונה וכו׳ עד סוף הסימן כבר נתבאר בסימן רכ״ח אבל מה שכתב רבינו אין מתירין נדרו עד שיחול וכתוב בתשובת ריב״ש בח״א סימן תקי״א אע״פ שהתנה בשעת שבועתו שלא תהא נתרת לעולם אין תנאו כלום דדברים בעלמא הם כיון שלא כלל בשבועתו שלא ישאל על שבועתו דאם נשבע שלא ישאל על שבועתו מתירין השנייה תחלה ואח״כ הראשונה וכמ״ש הרמב״ם בפ״ו דשבועות וכ״כ הריטב״א בסוף נדרים אבל זה שלא נשבע כך אלא נשבע שלא יהא ניתרת לעולם אין בתנאו כלום ונ״ל ראיה גמורה לזה מההיא דאונס שגירש דפ׳ אלו הן הלוקין (מכות טו.) דלא משכחת ביה מלקות למאן דתני בטלו ולא בטלו שהרי א״א לו לבטל עשה שבה ואתינן למימר כגון שהדירה עד״ר ומהדרינן דאפ״ה יש לו הפרה כיון דלדבר מצוה הוא ואם איתא שהוא יכול להתנות בנדרו או בשבועתו שלא יהא לה היתר לעולם לוקמה כגון דאדרה על תנאי זה אלא ודאי משמע שאין תנאו כלום עכ״ל ועיין בתשובת הרשב״א והרא״ש במה שכתבתי בס״ס רכ״ח: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Tur

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון